מוחמד נידאל סאלים محمد نضال سليم
בן 15, מעזון.
עיצוב: להב הלוי
הגענו למרץ, ומוחמד הוא הקטין ה-14 שנהרג באש הצבא. סיפורו שימש כמקרה בוחן לדו״ח של ארגון Human Rights Watch כדוגמא לירי בגב, בהתאם לנוהל פתיחה באש המעודכן, המתיר ירי בגבו של פלסטיני שנס.
מוחמד, תלמיד כתה י׳ בביה"ס התיכון טאליב בעיירה עזון (מזרחית לקלקיליה), הצעיר מבין ארבעה אחים, קרוי על שם בן דודו מוחמד ניזאר סאלים שנורה ונהרג באש הצבא ב-14 במרץ 2003. עשרים שנה מבדילות בין גדיעת חיים אחת למשנה.
יום חמישי, שעות הערב. זמן לא רב אחרי פוגרום חווארה, הרוחות להטו. מוחמד ושישה נערים נוספים עושים את דרכם, רגלית, מעזון אל עיזבת א טביב הסמוכה. אל בית קרוב שנהגו להתכנס בו מידי פעם.
כוח צבאי עובר בסמוך להם והם מיידים על הרכבים המוגנים אבנים ובקבוקי תבערה. רכב צבאי שהגיע מכיוון עזון הפתיע אותם מאחור והם החלו לנוס, תוך שהם מתפצלים לכיוונים שונים. ארבעה חיילים יוצאים מהרכב ומתחילים לירות מנשק אוטומטי. ירי מסיבי. מוחמד וחבר פונים לרחוב צדדי. סמוך לביה"ס. 80 מטר מהכביש הראשי ממנו ירו.
"מוחמד צעק: פגעו בי. צעקתי לו רוץ רוץ ואז ירו גם בי. רצתי 100 מטר ולא הצלחתי יותר״ (עדות). אחד הנערים הפצועים הצליח להגיע לבית שגבל באדמות החקלאיות וצעק לעזרה. נער שני נפצע קשה מכדור בבטן. את מוחמד חיפשו במשך שעות. מצאו אותו, חסר הכרה, במצב אנוש שוכב בשדה סמוך. הוא נורה בגבו. הכדור חדר לריאה. הוא נלקח לבית החולים. שם נקבע מותו.
עקבות הירי נותרו על קיר בית הספר וחומות הבתים הסמוכים. מעידים כמה מסיבי היה.
מקור: Human Rights Watch, DCI -P
עיצוב הכרזה: להב הלוי.
Comments